חרדה הינו רגש טבעי, מוכר ושכיח, נחווה במצבים שונים בחיים בהם חש האדם סכנה מממשית על קיומו הפיזי או תחושה של איום המתבטא באופן בו האדם חושב ומפרש את המציאות בה הוא נתון.
באמצעות השאלות המובאות להלן, אנסה לעשות הבחנה בין חרדה טבעית לבין חרדה הפוגעת ומשבשת את התפקוד, בין קווים אישיותיים חרדתים, לבין הפרעת חרדה המזמינה התייחסות וליווי מקצועי.
מה ההבדל בין חשש, פחד וחרדה?
שלושת הרגשות הללו מביעים רתיעה, חוסר בטחון ותחושה של מצוקה. הם שייכים למנעד הרגשות שנועדו לשמור ולהגן על הקיים והמוכר. ההבדל העקרוני ביניהם קשור לעוצמת התגובה הפיזיולוגית והרגשית נוכח האתגר מולו האדם ניצב, ויכולתו לתפקד ולפעול.
רגשות אלו מעוררים את מנגנון ההגנה ההישרדותי, מנגנון "הילחם-ברח-קפא". בעת איום ממשי או תרגום ופרשנות של המציאות כגורם מאיים, מערכת העצבים והמערכת ההורמונלית נכנסות לפעולה, ואדרנלין מופרש לתוך המערכת. ככול שהסימפטומים הפיזיים: דופק מהיר, הזעה, חולשה, סחרחורת יהיו חריפים יותר, תחושת האיום על הקיום תגבר, עוצמת הרגש תעלה, תופיע חרדה שהיא הרגש האינטנסיבי בין השלושה.
איך תתבטא ההתנהגות על פי מנגנון "הילחם-ברח-קפא"?
מצבי איום כוללים מצבים מסכני חיים, ומצבים בחיי היום יום בהם האדם מייחס באופן מודע ולא מודע לשינוי המתרחש בחייו כאיום על מעמדו, מקומו, שייכותו, והפרת האיזון של השיגרה המוכרת. כגון: שינוי סטטוס במשפחה, מעבר דירה, שינויים במקום העבודה. כל אחד יכול למצוא את עצמו מגיב בשלושת הסגנונות במצבי איום שונים. עם זאת, לרוב יש תגובה אחת שהיא הדומיננטית ביותר.
להלן שלושת סגנונות התגובה:
- תגובה כוחנית – מלחמה, השבת תחושת הכוח והמסוגלות.
- הימנעות – בריחה מההתמודדות ישירה עם הגורם המאיים.
- קיפאון – קפיאה פיזית ורגשית, תגובה של ניתוק ושיתוק.
לדוגמא: במצב של נהיגה בכביש כאשר נהג אחד עוקף נהג אחר.
- תגובה כוחנית – "הילחם" – הנהג שנעקף ינסה לעקוף בחזרה, לרדוף עם הרכב, לצפור
- הימנעות – "ברח" – הנהג ישמור על מרחק גדול בינו לבין הרכב שלפניו, יבחר לנסוע בשעות ללא עומס.
- קיפאון – "קפא" – הנהג יאט עד כדי עצירה ולא יוכל להמשיך בנהיגה.
אנשים המגיבים באופן לוחמני לתחושה של חוסר שליטה, יגיבו לרוב בכעס ובהתקפי זעם. אנשים הנוטים "לברוח או לקפוא" במצבים של איום וחוסר שליטה יסגלו התנהגות נמנעת ויגיבו בחרדה.
מתי החרדה הופכת להיות הפרעת חרדה?
אנשים בעלי רגישות גבוהה, ימצאו את עצמם מגיבים ביתר עוצמה ועוררות למצבים שונים בחיים. מרבית האנשים חווים חרדה בעת שינוי, גם כשהוא שינוי מיטיב. כמו כן, גם במצבים שונים בחיים: הליכה לרופא שיניים, נסיעה למקום לא מוכר, החלפת מקום עבודה וכו', סביר שהאדם יחוש חרדה.
כאשר האדם בוחר להתמודד עם החרדה באמצעות הימנעות מחשיפה לגורם המעורר או מסגל "התנהגות בטוחה", נוצר דפוס התמודדות לא יעיל, שלמרות הניסיון למנוע את החשיפה לחרדה, עוצמת החרדה עולה, התפקוד היומיומי נפגע וכך גם היחסים של האדם עם סביבתו.
להלן מספר דוגמאות:
- אדם החרד מנהיגה, יצמצם את חשיפתו לכביש, עד כדי הימנעות מוחלטת מנהיגה.
- אדם החרד ללכת לרופא, ימנע מדאגה לבריאותו עד כדי התכחשות למצבו.
- אדם שחש איום בחברת אנשים, ימנע מאינטראקציה חברתית.
- אדם ימנע מאכילה מתוך חרדה לחומרים הזרים שמוסיפים למוצרים.
- אדם יסגל לעצמו טכסי ניקיון שחוזרים על עצמם, כדי לשמור על בטחונו.
- אדם יסגל מערכת התנהגות שחוזרת על עצמה (מילים, העוויות, נקישות) כחלק ממיגור החרדה.
דוגמאות אלו מייצגות התנהגות שמטרתה להקל על הסבל וחוסר האונים שהאדם חש בעת חרדה או התקף חרדה. עם זאת, התנהגות זו מסמנת את הפיכתה של החרדה מרגש טבעי, להפרעת חרדה. במצבים בהם האדם מתנהג באופן המוזכר לעיל, מומלץ לפנות ולהיעזר בגורם מקצועי.
האם ניתן להפסיק את החרדה?
רגש חרדה אינו רגש נעים וכולל תגובות פיזיולוגיות, רגשיות המובילות למחשבות שליליות ולהתנהגות שנועדה להחזיר את תחושת הבטחון והשליטה.
הגישה הטיפולית הקוגניטיבית התנהגותית, מאפשרת הכירות עם דפוסי חשיבה אוטומטיים המעצימים את רגש החרדה, המשפיעים על הסימפטומים הפיזיולוגים, והמעצבים התנהגות אוטומטית שמטרתה להפחית את עוצמת החרדה. ככול שאדם מסגל התנהגות בה מתרחשת הימנעות ממצבים מעוררי חרדה, כך מקבלת התנהגות זו חיזוק שלילי, המחזקת ומעצימה את החרדה.
באמצעות שינוי דפוסי החשיבה ובחירה במחשבות חילופיות התומכות בתחושת המסוגלות ותהליך חשיפה לחרדה, במינון מבוקר ומדורג, נרכשת התנהגות חדשה ויעילה המחליפה את מנגנון התגובה ההישרדותי.
הרצון שהחרדה תפסיק ותיעלם הינו טבעי. כפי שהיטיבה לתאר אחת מהמטופלות: "אני רוצה שהחרדה תעוף לי מהחיים". אין לנו שליטה מתי החרדה תופיע, ואין אנו יכולים לגרום לה לא להופיע. עם זאת, ניתן ללמוד לנהל את החרדה, להפחית את עוצמתה וכוחה עלינו, לחיות חיים פעילים, מלאים, מלווים בתחושת חוסן ובטחון.
מה ההבדל בין אישיות עם אפיונים חרדתים לבין אדם עם הפרעת חרדה?
אנשים עם רגישות יתר וחדי חושים יגלו ערנות רבה להפרה של השיגרה, ושינוי יהיה ערעור האיזון הקיים. עבורם, מצבים של חוסר ודאות, מפגשים חברתיים בסביבה לא מוכרת, חילופים פרסונליים במקום העבודה, יגרמו לעלייה בעוצמת החרדה. גם אם לא תתפתח הפרעת חרדה, הם יחושו חוסר בטחון כמצב נתון. אנשים אלו עשויים לפתח אישיות עם מאפיינים כוחניים, או לחילופין התנהגות מרצה כדי להימנע מעימות וממחלוקת.
במצבי לחץ ומשבר, יכולים אנשים עם אפיונים חרדתים, לפתח התקף חרדה והפרעות חרדה שונות. במקרים אלו, רצוי להיעזר בבעל מקצוע, כדי ללמוד לנהל את המחשבות, הרגשות ולהוביל לשינוי תפיסתי שיאפשר קבלה של המציאות ושחרור מהצורך להתנהל מתוך שליטה.
לסיכום,
החרדה על כל סוגיה, אינה גזרת גורל. ניתן לטפל בה, ללמוד לנהל אותה, ולחיות חיים משמעותיים עם חופש פעולה ומימוש.