מראה מקום https://amitmaremakom.co.il/ טיפול, אימון, הדרכה והנחייה Tue, 01 Feb 2022 15:19:41 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.3 https://amitmaremakom.co.il/wp-content/uploads/2021/10/cropped-cropped-לוגו-מראה-מקום-02-32x32.png מראה מקום https://amitmaremakom.co.il/ 32 32 שיח מיטיב https://amitmaremakom.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%9e%d7%99%d7%98%d7%99%d7%91/ https://amitmaremakom.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%9e%d7%99%d7%98%d7%99%d7%91/#respond Sun, 30 Jan 2022 20:16:19 +0000 https://amitmaremakom.co.il/?p=3198 קרה שתפסתם את עצמכם מסננים: "אוף, איזה מטומטמת" , "את כזאת גרועה" "למה זה שוב קורה לי?" (תקף גם בלשון זכר), ועוד גינויים כאלה ואחרים שלא הייתם מוכנים לשמוע מאיש? בטוחה שלכל אחד יש את "מצעד הבושה" הפרטי שלו, בו יש היתר לגנות, לזלזל ולהעליב את עצמכם. את שלי תפסתי, כאשר מיהרתי לפגישת עבודה, ואצבעות […]

הפוסט שיח מיטיב הופיע לראשונה ב-מראה מקום.

]]>

קרה שתפסתם את עצמכם מסננים: "אוף, איזה מטומטמת" , "את כזאת גרועה" "למה זה שוב קורה לי?" (תקף גם בלשון זכר), ועוד גינויים כאלה ואחרים שלא הייתם מוכנים לשמוע מאיש? בטוחה שלכל אחד יש את "מצעד הבושה" הפרטי שלו, בו יש היתר לגנות, לזלזל ולהעליב את עצמכם.

את שלי תפסתי, כאשר מיהרתי לפגישת עבודה, ואצבעות רגלי נתקלו במשקוף של הדלת. זה כאב מאד. אחרי שחזרה הנשימה, שמעתי את עצמי מסננת בזעם: "איזו טיפשה, לא יכולת לשים לב, זה תמיד קורה לך!"

דמעות כאב אלו,  היו לא רק על האצבעות הנפוחות והפגישה שהתבטלה. התחושה של הפספוס לוותה בעלבון צורב . בתוכי הדהדו כל אותם פעמים שכך דיברתי אל עצמי. הרגשתי אשמה והאמנתי לכל מילה. זה לא משנה כמה חכמה, מוכשרת, יכולה ומסוגלת הנני. הרגשתי קטנה, לא מוצלחת ולא ראויה. 

לצד ההצפה הרגשית שהתלוותה לכאב, שמעתי את קולן של המחשבות האוטומטיות שיצרו בתוכי שיח פנימי פוגעני עד לאותו רגע מכונן, בו קול אחר הזדעק בי ואמר: "לא עוד!"

"לא עוד", לשיפוטיות, להלקאה העצמית, לקול בתוכי שמזלזל, מקטין ומצמצם ומשתף פעולה עם מנגנון ההרס העצמי.

שמעתי בתוכי מחשבות חדשות:  "זה שהתנגשתי במשקוף לא עושה אותי טיפשה", "כואב לי, אני זקוקה לנחמה ולא להאשמה", "גם כשאני טועה, אני ראויה ליחס מכבד".

הערנות שנולדה בי, סימנה תחילתה של שיח מקבל וקשוב ביני לבין הייצוגים השונים בתוכי. התבוננתי בדיבור הפוגעני עמו הזדהיתי וזיהיתי שמקורו בהפנמה של קולות המייצגים דמויות משפיעות ומעצבות אותם פגשתי בחיי.

כילדים, אנו תלויים במבוגרים הסובבים אותנו. אנו חשופים לגילויי כעס, תוקפנות, והתנהגות לא מכבדת שמקורם בתחושות של חוסר אונים ומצוקה. כאנשים בוגרים, זכותנו לבחור מחדש בשיח מיטיב, לגדל בתוכנו נוכחות הורית פנימית תומכת, חומלת, המקבלת את הטעויות והכשלים, ומאפשרת תיקון ולמידה.

יש ביכולתנו ללמוד שפה מכבדת, מנחמת, המאתגרת אותנו להתמודד עם חולשותינו ברוך, הבנה וקבלה.

שינוי השיח הפנימי מזמן אימון ותרגול, טיפוח ועקביות.

מאיפה מתחילים?

  • הקשבה ותשומת לב לאופן בו אנו מדברים אל עצמנו.
  • כתיבה של המחשבות האוטומטיות החוזרות על עצמן וזיהוי מרכיב משותף.
  • זיהוי מקור הגינוי על ידי שאלת שאלות. "מי הדמות שמדברת אלי כך?" מה הכוונות שלה? "האם אני מזדהה איתה?"
  • מה הרגשות, המחשבות שעולים בי ? (רצוי לכתוב אותם) 
  • האם אני מאמינה שזה נכון? (תנו הערכה מספרית מ1-5, 1 מייצג בכלל לא, 5 מייצג מאמינה לחלוטין)
  • האם יש בי הסכמה עם התוכן אבל לא עם הדרך? 
  • איזו מחשבה חלופית אפשר לשים במקום המחשבה האוטומטית? לדוגמא: "זה שנכשלתי במבחן, לא עושה אותי טיפש". "העובדה ששכחתי את המפתחות באוטו, לא אומרת שאני חסר אחריות", "שכחתי את המפתחות כי הייתי טרוד ולא מרוכז, זה לא הופך אותי לאדם חולמני".
  • לו הייתי אני ההורה של עצמי, האם כך הייתי רוצה לדבר אל הילד שבי?

שאלות אילו פותחות נתיב להתבוננות פנימה, ולחקירת הקולות והייצוגים השונים שהופנמו בתוכנו. יש ביכולתנו לבחור להיפרד ממערכת אמונות שעד כה הייתה לא מודעת, אך השפיעה ועיצבה את התנהגותנו, יחסינו עם עצמנו ועם אחרים. תהליך ההיפרדות נעשה מתוך הכרה וזיהוי של המחשבות, הרגשות והפרשנות המתלווה אליהן וערעור על התבנית ההישרדותית שהינה בגדר ברירת מחדל ומקורה בילדותנו. 

לכולנו יש זכות לטעות ולתקן, ליפול ולקום, להיכשל ולהצליח, לנסות שוב עד לרגע בו נהיה שבעי רצון עם בחירתנו.

היכולת ללוות את עצמנו ברגעי משבר וכאב, תוך מתן חיבוק פנימי מנחם, מובילים להולדה של נוכחות הורית פנימית מיטיבה ומצמיחה. נוכחות הורית זו אינה מחליפה את הורינו הביולוגים, אך יש בכוחה לתת מענה עכשווי המייצר שיח פנימי מיטיב המאפשר את החלמתנו וצמיחתנו מחדש. 

כאשר מתקיים בתוכנו שיח מיטיב, יש ביכולתנו לקבל את השלומיאליות, "הידיים השמאליות", "החולמנות" והיותנו לא מושלמים בחיבה ובהומור עצמי.

כן, לפעמים אני מוצאת את עצמי מגיבה בטיפשות, ויש ואיני מרוכזת וחפצים נשמטים מידיי, ובמקרר אני מוצאת ספר. אלא שכעת אני יכולה לקרוץ לעצמי ולאמר, יש את "איתמר שמטפס על קירות" (ספר ילדים), ויש את עמית שנתקלת במשקופים.

הפוסט שיח מיטיב הופיע לראשונה ב-מראה מקום.

]]>
https://amitmaremakom.co.il/%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%9e%d7%99%d7%98%d7%99%d7%91/feed/ 0
"מה שיוצא אני מרוצה…"! – האמנם? https://amitmaremakom.co.il/satisfied/ https://amitmaremakom.co.il/satisfied/#respond Sun, 30 Jan 2022 20:14:50 +0000 https://amitmaremakom.co.il/?p=3193 את האמירה הזאת ניתן לשמוע בכל מקום בו נוכחים ילדים, הורים ומחנכים. אמא אומרת לילדה הבוכה שרוצה לאכול שניצל וצ'יפס כאשר לארוחה יש היום עוף ותפוחי אדמה. מטפלת/גננת  לילד שמבקש רק את הכף האדומה והיא מגישה לו את הכחולה, כי כל האדומות כבר תפוסות. הורים לילד/ה הרוצים ללבוש בגד מסוים לגן או לבית הספר. מורה […]

הפוסט "מה שיוצא אני מרוצה…"! – האמנם? הופיע לראשונה ב-מראה מקום.

]]>

את האמירה הזאת ניתן לשמוע בכל מקום בו נוכחים ילדים, הורים ומחנכים.

  • אמא אומרת לילדה הבוכה שרוצה לאכול שניצל וצ'יפס כאשר לארוחה יש היום עוף ותפוחי אדמה.
  • מטפלת/גננת  לילד שמבקש רק את הכף האדומה והיא מגישה לו את הכחולה, כי כל האדומות כבר תפוסות.
  • הורים לילד/ה הרוצים ללבוש בגד מסוים לגן או לבית הספר.
  • מורה לילדים שרוצים להיות בקבוצת למידה אחת והם שובצו לקבוצה אחרת.

בטוחה שתמצאו דוגמאות נוספות לשימוש יום יומי באמירה הזאת . בפרט, כאשר ילדים  לא מקבלים מענה לרצונם ואינם מסתירים את רגשות התסכול, האכזבה והכעס, ונותנים להם ביטוי בבכי, צעקה, והתנהגות של מחאה.

ילדים צריכים להיות מרוצים "ממה שיוצא", האמנם?

כאנשים בוגרים התנסינו  בכך שלא כל מה שאנחנו רוצים, בזמן שאנו רוצים, הינו אפשרי ובר מימוש. קיימת שאיפה טבעית לחנך את הילדים להתמודדות מחשלת ומחזקת עם המציאות. 

האם אמירה מסוג זה אכן משרתת את ההתפתחות התקינה ומעודדת את הילד לפתח גמישות, עמידות, חוסן, ויכולת תנועה בין העולם הפנימי של הילד לעולם שבחוץ, תוך כבוד לרצון?

בשיחות שקיימתי עם הורים וצוותי חינוך בגיל הרך, הם נשאלו , מה המחשבה המתלווה למשפט:  "מה שיוצא אני מרוצה". להלן חלק מהמחשבות:

  • "היא/הוא תמיד רוצה את המשחק/ האוכל/ וכו'. זה לא רק שלו!"
  • "אנחנו מחליטים, לא הם קובעים".
  • "הם תמיד חושבים שמגיע להם הכל. פשוט פינוק".
  • "מה עושים עניין מכל דבר: כף אדומה, צהובה, כחולה, מה זה משנה?"
  • "שיגיד תודה שהוא מקבל משהו. אני לא קיבלתי כלום".

הרגשות שהתלוו למחשבות המבוגרים היו: לחץ, כעס, חוסר אונים, וייצגו את הקושי הרגשי שלהם בהתמודדות  עם רגשות התסכול של הילדים. הם ביטאו את תחושת אובדן השליטה לנוכח ההתנהגות "הלא ראויה" של הילדים. 

במאמר שלפניכם אציג גישות ודרכי פעולה המאפשרות להתבונן באמירה זו כמייצגת את השוני בנקודות המבט של מבוגר לזה של ילד על המציאות,. כמו כן, להוביל למודעות עצמית של הבוגר, לתת כלים המאפשרים דיאלוג מלמד, מנחם ומגשר תוך מתן כבוד לרצון הילד ולצורך להובילו להתפתח ולהתמודד עם המציאות.

הרגשות והמחשבות אותם ביטאו הורים ומחנכים, מעידים על מצוקה, תחושה של ערעור הסמכות, קושי לתמרן בלחצים של היומיום, וציפייה מהילדים להתאים את עצמם לצורכי המבוגרים.  הם יכולים להוביל להתנהגות כוחנית שמובילה למאבק ומעיבה על היחסים בין הילדים לדמויות ההוריות. 

מדוע הילד לא ירצה כף אדומה, גלידה בטעם מסוים? ואם הוא רוצה רק את המשחק, הספר, או כל דבר אחר, היש בכך פסול? ומה באשר לרצונו להיות תמיד ראשון, האם  זה לא תקין?

מותר לילד לרצות  ולתת ביטוי לטעמו הייחודי והמיוחד. מותר לו להיות מאוכזב, מתוסכל וכועס כאשר לא ניתן לממש את רצונותיו. מותר לו להביע מחאה ואי שביעות רצון כאשר המציאות משקפת שרצונו לא ניתן למימוש, ומותר לו להיות לא מרוצה, כאשר רצונו לא נענה.

מדוע שיהיה מרוצה ממה שיוצא? הרי מלכתחילה רצה משהו אחר? מדוע הוא צריך לוותר על רצונו רק בגלל שלא ניתן להיענות לו?  כאשר אומרים לילד תהיה מרוצה עם מה שיוצא, לא רק שלא נותנים לגיטימציה לרצון של הילד, אלא גם מבקרים ושופטים את תגובותיו לנוכח אי מילוי רצונותיו. הילד צריך להתמודד בו זמנית עם התסכול והאכזבה של חוסר היענות לרצונותיו, עם הביקורת הישירה והסמויה ועם הציפייה להסתגל במהירות למציאות הקיימת. עומס רגשי זה יכול להוביל להתנהגות תוקפנית כלפי האחר, ולתחושה של בדידות ודחיה.

בנקודה מכרעת זו, בו עולמו הפנימי נפגש חזיתית עם העולם של החוץ, הוא זקוק להכוונה, הקשבה, אמפתיה ונחמה. הילד זקוק למשוב שאין שום דבר רע ברצונותיו. רצונותיו לגיטימיים, והם פועל יוצא של צרכיו באותה נקודה בזמן.

על מנת שהילדים יוכלו לנוע מהעמדה "אני רוצה, כאן, עכשיו ומיד" לעמדה בה למרות שזה מה שאני רוצה, אני לומד לקבל את מה שניתן, יש צורך בנוכחות הורית מכילה, מנחמת, מקבלת המאפשרת לילד ללמוד את מגבלות המציאות.

כאשר מוצף המבוגר ברגשות שליליים כלפי רצון הילד, יתכן, ובאופן לא מודע, הוא מוצף במצבים דומים מילדותו, בהם לא זכה להכרה ואמפטיה באשר לרצונותיו. יתכן וחווה גילויים של תוקפנות וגינוי מצד הדמויות הבוגרות. תגובתו לנוכח מצוקת הילד תואמת את התגובות המופנמות האוטומטיות המשקפות את ההתמודדות שלו עם מצבים בהם הרצון שלו לא אפשרי ומתנגש במציאות.  זהו מצב בו האיזון בין החלק הילדי במבוגר והחלק הבוגר שבתוכו, מופר.

הכעס, חוסר הסבלנות, ההתייחסות העניינית ללא מתן תשומת לב לרגשות של הילד והמתעלמת מרצונו, הינם תוצר של רצון הישרדותי של המבוגרים "לסלק" את הגורם המאיים על השגרה, ולחזור ולפעול מתוך תחושה של שליטה ללא הפרעה.

איך מתמודדים כאשר הילד מבקש דבר מה ומסיבה זו או אחרת רצונו לא ניתן למימוש והוא מביע מחאה? (מיועד לגילאי 3-7 תוך התאמת השיח לגיל הילד)

1. מתן לגיטימציה לרצון – שיקוף רצון הילד.

 "אני רואה כמה אתה רוצה לשחק במשחק הזה". את כל כך רצית את הבובה עם השיער השחור",  "חשוב לך להיות הראשון",  "את מאוד רוצה ללבוש את השמלה עם הפרחים"'…..

הילד חש שרואים מתייחסים בכבוד לרצונותיו.

 2. מתן לגיטימציה לרגש שלילי (כעס, תסכול, אכזבה)

"אני רואה כמה אתה מאוכזב,",  "זה בסדר גמור שתרגישו כעס",  "גם אני מאוכזב כשאני לא מקבל את מה שאני רוצה",  "טבעי שתרגישי ככה".

הילד חש שיש מקום לרגשותיו, הם טבעיים, אנושיים ונחלת כל בני האדם, ילדים ובוגרים. הילד מרגיש שייך לקהילה, ולא נפרד ובודד.

3. הצבת גבול ברור להתנהגות פוגענית  – ריסון גילויי תוקפנות

"גם אם את/ה כועס אינך יכול להרביץ, להשליך חפצים, לברוח" וכדומה.

"אנו שומרים על הגוף שלנו ושל אחרים" , "אנחנו לא פוגעים בעצמנו ואחרים כשאנחנו לא מקבלים את מה שרוצים".

לצד אמפתיה לרגשות השליליים של הילד, יש חשיבות רבה, לסמן בצורה ברורה איזו התנהגות לא מקובלת מהווה הפרה של השמירה על הגוף. משמעות הצבת הגבול היא להחזיר את ההתמודדות עם תסכול, למרחב מוגן ובטוח, בו נשמרים הכללים הבסיסים של כבוד והגנה. 

כאשר ההורה מכיל את התסכול של הילד, נותן לו לגיטימציה ותוחם התנהגות פוגענית, ללא האשמה והענשה, הילד לומד להכיל את גבולות המותר והאסור בעצמו. 

4. חיפוש אחר פתרון – מציאת גשר בין הרצון למציאות

"מה ניתן לעשות?",  "מה יעזור לך?",  "נכון שהכף האדומה תפוסה, הכף הכחולה פנויה, רוצה?"

"אני רואה כמה את אוהבת לשחק בחצר, יש עוד משהו שאת אוהבת חוץ מלהתנדנד?" "אמנם לא יצאת בהגרלה, מה אתה מציע"?

כאשר הילד שותף לחיפוש אחר פתרון, גם אם הוא מאוכזב, הוא חש בעל ערך.

לא תמיד הוא יסכים לקחת חלק פעיל בשיחה. יתכן והוא עדיין כועס ולא פנוי .

אך  עצם הידיעה שהוא לא לבד בהתמודדות עם המציאות, ויהיה שם מבוגר שיושיט לו יד אחרי שיגבר על הכעס, נותנת לו תחושה של ביטחון ומחזקת את היכולת להיחלץ ממצבים של תקיעה והתבצרות.

5. חיזוק והעצמה – חיזוק חיובי תומך בתהליך הלמידה

"כל כך כעסת שלא קיבלת …. והצלחת להתגבר..".  "אפילו שלא קיבלת את ה…., כל הכבוד לך שהסכמת לקבל  ….". "היום למדת שיעור קשה, שלא תמיד אפשר לקבל את מה שרוצים, כל הכבוד לך". "אפילו שלא שיחקת היום במשחק שרצית, אחרי שהתגברת על האכזבה, ראיתי שמצאת משהו שגרם לך להנאה"

לאחר שהילד בוחר באופציה אחרת או נענה להצעה שאינה תואמת את רצונו המקורי, הוא זקוק למשוב מעריך המחזק את השינוי שעשה. הסתגלות זו, וויתור על רצונו המקורי מתוך התמודדות עם המציאות אינה מובנת מאליה. היא תוצר של אימון חוזר ונשנה, ותיווך מכיל ומלווה של המבוגר. כאשר הילד זוכה להכרה והערכה על הסכמתו ונכונותו למצוא פתרון חלופי, הוא מפתח גמישות, עמידות וחוסן נפשי. העובדה שרצונו לא נענה לא מותירה אותו פגוע, חסר אונים, בודד, וחסר אמון. הוא לומד לקבל מצבים משתנים, תוך הבנה שלעיתים ניתן לממש את רצונותיו ולעיתים לא. העובדה שלא קיבל את שרצה לא פוגעת בהמשך ביטוי ישיר של רצונותיו. 

הילד חופשי להמשיך לתת ביטוי לרצונותיו, כמיהותיו, וצרכיו הייחודיים, זאת לצד ביטחון הולך ונרכש שאי היענות לרצונותיו אינה שוללת את קיומו, אלא משקפת מציאות בה הרצון אינו כוח כל יכול.

חמשת השלבים הללו תומכים ביכולת המתפתחת של הילדים למצוא פתרונות הסתגלותיים התורמים לחיזוק הביטחון, תחושת המסוגלות והערך העצמי לצד היכולת לפעול באופן בונה ומקדם במציאות משתנה שלעיתים לא נוחה.

עם מה שיוצא אנחנו לומדים להסתדר, ומה שיוצא , אני ממצה.

שאלות למחשבה:

  • האין אנו המבוגרים מתמודדים עם מציאות שלא תמיד תואמת את הרצון שלנו?
  • האם זה גורם לנו לוותר על הרצון? ולחוש שוויתרנו על עצמנו?
  • האם זה גורם לנו לאכוף את רצוננו על המציאות, לפרוץ גבולות ולסכן את המסגרות בהם בחרנו?
  • האם בתוכנו יש נוכחות הורית מיטיבה שיכולה לתמוך ולהוביל את המקום הילדי העיקש ולאפשר לילד הפנימי לגדול ולהתפתח?

חמשת השלבים הבאים, יכולים לאמן את המבוגר בקיום שיח פנימי מיטיב עם הילד הפנימי שבתוכו ולאפשר חוויה של תיקון, ריפוי והחלמה לנוכח חוויות ילדות בהם לא הייתה נוכחות הורית מתווכת, מלווה, ומכילה .

אוקטובר 2021- תשפ"ב

את האמירה הזאת ניתן לשמוע בכל מקום בו נוכחים ילדים, הורים ומחנכים.

  • אמא אומרת לילדה הבוכה שרוצה לאכול שניצל וצ'יפס כאשר לארוחה יש היום עוף ותפוחי אדמה.
  • מטפלת/גננת  לילד שמבקש רק את הכף האדומה והיא מגישה לו את הכחולה, כי כל האדומות כבר תפוסות.
  • הורים לילד/ה הרוצים ללבוש בגד מסוים לגן או לבית הספר.
  • מורה לילדים שרוצים להיות בקבוצת למידה אחת והם שובצו לקבוצה אחרת.

בטוחה שתמצאו דוגמאות נוספות לשימוש יום יומי באמירה הזאת . בפרט, כאשר ילדים  לא מקבלים מענה לרצונם ואינם מסתירים את רגשות התסכול, האכזבה והכעס, ונותנים להם ביטוי בבכי, צעקה, והתנהגות של מחאה.

ילדים צריכים להיות מרוצים "ממה שיוצא", האמנם?

כאנשים בוגרים התנסינו  בכך שלא כל מה שאנחנו רוצים, בזמן שאנו רוצים, הינו אפשרי ובר מימוש. קיימת שאיפה טבעית לחנך את הילדים להתמודדות מחשלת ומחזקת עם המציאות. 

האם אמירה מסוג זה אכן משרתת את ההתפתחות התקינה ומעודדת את הילד לפתח גמישות, עמידות, חוסן, ויכולת תנועה בין העולם הפנימי של הילד לעולם שבחוץ, תוך כבוד לרצון?

בשיחות שקיימתי עם הורים וצוותי חינוך בגיל הרך, הם נשאלו , מה המחשבה המתלווה למשפט:  "מה שיוצא אני מרוצה". להלן חלק מהמחשבות:

  • "היא/הוא תמיד רוצה את המשחק/ האוכל/ וכו'. זה לא רק שלו!"
  • "אנחנו מחליטים, לא הם קובעים".
  • "הם תמיד חושבים שמגיע להם הכל. פשוט פינוק".
  • "מה עושים עניין מכל דבר: כף אדומה, צהובה, כחולה, מה זה משנה?"
  • "שיגיד תודה שהוא מקבל משהו. אני לא קיבלתי כלום".

הרגשות שהתלוו למחשבות המבוגרים היו: לחץ, כעס, חוסר אונים, וייצגו את הקושי הרגשי שלהם בהתמודדות  עם רגשות התסכול של הילדים. הם ביטאו את תחושת אובדן השליטה לנוכח ההתנהגות "הלא ראויה" של הילדים. 

במאמר שלפניכם אציג גישות ודרכי פעולה המאפשרות להתבונן באמירה זו כמייצגת את השוני בנקודות המבט של מבוגר לזה של ילד על המציאות,. כמו כן, להוביל למודעות עצמית של הבוגר, לתת כלים המאפשרים דיאלוג מלמד, מנחם ומגשר תוך מתן כבוד לרצון הילד ולצורך להובילו להתפתח ולהתמודד עם המציאות.

הרגשות והמחשבות אותם ביטאו הורים ומחנכים, מעידים על מצוקה, תחושה של ערעור הסמכות, קושי לתמרן בלחצים של היומיום, וציפייה מהילדים להתאים את עצמם לצורכי המבוגרים.  הם יכולים להוביל להתנהגות כוחנית שמובילה למאבק ומעיבה על היחסים בין הילדים לדמויות ההוריות. 

מדוע הילד לא ירצה כף אדומה, גלידה בטעם מסוים? ואם הוא רוצה רק את המשחק, הספר, או כל דבר אחר, היש בכך פסול? ומה באשר לרצונו להיות תמיד ראשון, האם  זה לא תקין?

מותר לילד לרצות  ולתת ביטוי לטעמו הייחודי והמיוחד. מותר לו להיות מאוכזב, מתוסכל וכועס כאשר לא ניתן לממש את רצונותיו. מותר לו להביע מחאה ואי שביעות רצון כאשר המציאות משקפת שרצונו לא ניתן למימוש, ומותר לו להיות לא מרוצה, כאשר רצונו לא נענה.

מדוע שיהיה מרוצה ממה שיוצא? הרי מלכתחילה רצה משהו אחר? מדוע הוא צריך לוותר על רצונו רק בגלל שלא ניתן להיענות לו?  כאשר אומרים לילד תהיה מרוצה עם מה שיוצא, לא רק שלא נותנים לגיטימציה לרצון של הילד, אלא גם מבקרים ושופטים את תגובותיו לנוכח אי מילוי רצונותיו. הילד צריך להתמודד בו זמנית עם התסכול והאכזבה של חוסר היענות לרצונותיו, עם הביקורת הישירה והסמויה ועם הציפייה להסתגל במהירות למציאות הקיימת. עומס רגשי זה יכול להוביל להתנהגות תוקפנית כלפי האחר, ולתחושה של בדידות ודחיה.

בנקודה מכרעת זו, בו עולמו הפנימי נפגש חזיתית עם העולם של החוץ, הוא זקוק להכוונה, הקשבה, אמפתיה ונחמה. הילד זקוק למשוב שאין שום דבר רע ברצונותיו. רצונותיו לגיטימיים, והם פועל יוצא של צרכיו באותה נקודה בזמן.

על מנת שהילדים יוכלו לנוע מהעמדה "אני רוצה, כאן, עכשיו ומיד" לעמדה בה למרות שזה מה שאני רוצה, אני לומד לקבל את מה שניתן, יש צורך בנוכחות הורית מכילה, מנחמת, מקבלת המאפשרת לילד ללמוד את מגבלות המציאות.

כאשר מוצף המבוגר ברגשות שליליים כלפי רצון הילד, יתכן, ובאופן לא מודע, הוא מוצף במצבים דומים מילדותו, בהם לא זכה להכרה ואמפטיה באשר לרצונותיו. יתכן וחווה גילויים של תוקפנות וגינוי מצד הדמויות הבוגרות. תגובתו לנוכח מצוקת הילד תואמת את התגובות המופנמות האוטומטיות המשקפות את ההתמודדות שלו עם מצבים בהם הרצון שלו לא אפשרי ומתנגש במציאות.  זהו מצב בו האיזון בין החלק הילדי במבוגר והחלק הבוגר שבתוכו, מופר.

הכעס, חוסר הסבלנות, ההתייחסות העניינית ללא מתן תשומת לב לרגשות של הילד והמתעלמת מרצונו, הינם תוצר של רצון הישרדותי של המבוגרים "לסלק" את הגורם המאיים על השגרה, ולחזור ולפעול מתוך תחושה של שליטה ללא הפרעה.

איך מתמודדים כאשר הילד מבקש דבר מה ומסיבה זו או אחרת רצונו לא ניתן למימוש והוא מביע מחאה? (מיועד לגילאי 3-7 תוך התאמת השיח לגיל הילד)

1. מתן לגיטימציה לרצון – שיקוף רצון הילד.

 "אני רואה כמה אתה רוצה לשחק במשחק הזה". את כל כך רצית את הבובה עם השיער השחור",  "חשוב לך להיות הראשון",  "את מאוד רוצה ללבוש את השמלה עם הפרחים"'…..

הילד חש שרואים מתייחסים בכבוד לרצונותיו.

 2. מתן לגיטימציה לרגש שלילי (כעס, תסכול, אכזבה)

"אני רואה כמה אתה מאוכזב,",  "זה בסדר גמור שתרגישו כעס",  "גם אני מאוכזב כשאני לא מקבל את מה שאני רוצה",  "טבעי שתרגישי ככה".

הילד חש שיש מקום לרגשותיו, הם טבעיים, אנושיים ונחלת כל בני האדם, ילדים ובוגרים. הילד מרגיש שייך לקהילה, ולא נפרד ובודד.

3. הצבת גבול ברור להתנהגות פוגענית  – ריסון גילויי תוקפנות

"גם אם את/ה כועס אינך יכול להרביץ, להשליך חפצים, לברוח" וכדומה.

"אנו שומרים על הגוף שלנו ושל אחרים" , "אנחנו לא פוגעים בעצמנו ואחרים כשאנחנו לא מקבלים את מה שרוצים".

לצד אמפתיה לרגשות השליליים של הילד, יש חשיבות רבה, לסמן בצורה ברורה איזו התנהגות לא מקובלת מהווה הפרה של השמירה על הגוף. משמעות הצבת הגבול היא להחזיר את ההתמודדות עם תסכול, למרחב מוגן ובטוח, בו נשמרים הכללים הבסיסים של כבוד והגנה. 

כאשר ההורה מכיל את התסכול של הילד, נותן לו לגיטימציה ותוחם התנהגות פוגענית, ללא האשמה והענשה, הילד לומד להכיל את גבולות המותר והאסור בעצמו. 

4. חיפוש אחר פתרון – מציאת גשר בין הרצון למציאות

"מה ניתן לעשות?",  "מה יעזור לך?",  "נכון שהכף האדומה תפוסה, הכף הכחולה פנויה, רוצה?"

"אני רואה כמה את אוהבת לשחק בחצר, יש עוד משהו שאת אוהבת חוץ מלהתנדנד?" "אמנם לא יצאת בהגרלה, מה אתה מציע"?

כאשר הילד שותף לחיפוש אחר פתרון, גם אם הוא מאוכזב, הוא חש בעל ערך.

לא תמיד הוא יסכים לקחת חלק פעיל בשיחה. יתכן והוא עדיין כועס ולא פנוי .

אך  עצם הידיעה שהוא לא לבד בהתמודדות עם המציאות, ויהיה שם מבוגר שיושיט לו יד אחרי שיגבר על הכעס, נותנת לו תחושה של ביטחון ומחזקת את היכולת להיחלץ ממצבים של תקיעה והתבצרות.

5. חיזוק והעצמה – חיזוק חיובי תומך בתהליך הלמידה

"כל כך כעסת שלא קיבלת …. והצלחת להתגבר..".  "אפילו שלא קיבלת את ה…., כל הכבוד לך שהסכמת לקבל  ….". "היום למדת שיעור קשה, שלא תמיד אפשר לקבל את מה שרוצים, כל הכבוד לך". "אפילו שלא שיחקת היום במשחק שרצית, אחרי שהתגברת על האכזבה, ראיתי שמצאת משהו שגרם לך להנאה"

לאחר שהילד בוחר באופציה אחרת או נענה להצעה שאינה תואמת את רצונו המקורי, הוא זקוק למשוב מעריך המחזק את השינוי שעשה. הסתגלות זו, וויתור על רצונו המקורי מתוך התמודדות עם המציאות אינה מובנת מאליה. היא תוצר של אימון חוזר ונשנה, ותיווך מכיל ומלווה של המבוגר. כאשר הילד זוכה להכרה והערכה על הסכמתו ונכונותו למצוא פתרון חלופי, הוא מפתח גמישות, עמידות וחוסן נפשי. העובדה שרצונו לא נענה לא מותירה אותו פגוע, חסר אונים, בודד, וחסר אמון. הוא לומד לקבל מצבים משתנים, תוך הבנה שלעיתים ניתן לממש את רצונותיו ולעיתים לא. העובדה שלא קיבל את שרצה לא פוגעת בהמשך ביטוי ישיר של רצונותיו. 

הילד חופשי להמשיך לתת ביטוי לרצונותיו, כמיהותיו, וצרכיו הייחודיים, זאת לצד ביטחון הולך ונרכש שאי היענות לרצונותיו אינה שוללת את קיומו, אלא משקפת מציאות בה הרצון אינו כוח כל יכול.

חמשת השלבים הללו תומכים ביכולת המתפתחת של הילדים למצוא פתרונות הסתגלותיים התורמים לחיזוק הביטחון, תחושת המסוגלות והערך העצמי לצד היכולת לפעול באופן בונה ומקדם במציאות משתנה שלעיתים לא נוחה.

עם מה שיוצא אנחנו לומדים להסתדר, ומה שיוצא , אני ממצה.

שאלות למחשבה:

  • האין אנו המבוגרים מתמודדים עם מציאות שלא תמיד תואמת את הרצון שלנו?
  • האם זה גורם לנו לוותר על הרצון? ולחוש שוויתרנו על עצמנו?
  • האם זה גורם לנו לאכוף את רצוננו על המציאות, לפרוץ גבולות ולסכן את המסגרות בהם בחרנו?
  • האם בתוכנו יש נוכחות הורית מיטיבה שיכולה לתמוך ולהוביל את המקום הילדי העיקש ולאפשר לילד הפנימי לגדול ולהתפתח?

חמשת השלבים הבאים, יכולים לאמן את המבוגר בקיום שיח פנימי מיטיב עם הילד הפנימי שבתוכו ולאפשר חוויה של תיקון, ריפוי והחלמה לנוכח חוויות ילדות בהם לא הייתה נוכחות הורית מתווכת, מלווה, ומכילה .

אוקטובר 2021- תשפ"ב

הפוסט "מה שיוצא אני מרוצה…"! – האמנם? הופיע לראשונה ב-מראה מקום.

]]>
https://amitmaremakom.co.il/satisfied/feed/ 0
שאלות ומענים על חרדה  https://amitmaremakom.co.il/anxiety/ https://amitmaremakom.co.il/anxiety/#respond Sun, 30 Jan 2022 20:09:32 +0000 https://amitmaremakom.co.il/?p=3180 חרדה הינו רגש טבעי, מוכר ושכיח, נחווה במצבים שונים בחיים בהם חש האדם סכנה מממשית על קיומו הפיזי או תחושה של איום המתבטא באופן בו האדם חושב ומפרש את המציאות בה הוא נתון. באמצעות השאלות המובאות להלן, אנסה לעשות הבחנה בין חרדה טבעית לבין חרדה הפוגעת ומשבשת את התפקוד, בין קווים אישיותיים חרדתים, לבין הפרעת […]

הפוסט שאלות ומענים על חרדה  הופיע לראשונה ב-מראה מקום.

]]>

חרדה הינו רגש טבעי, מוכר ושכיח, נחווה במצבים שונים בחיים בהם חש האדם סכנה מממשית על קיומו הפיזי או תחושה של איום המתבטא באופן בו האדם חושב ומפרש את המציאות בה הוא נתון.

באמצעות השאלות המובאות להלן, אנסה לעשות הבחנה בין חרדה טבעית לבין חרדה הפוגעת ומשבשת את התפקוד, בין קווים אישיותיים חרדתים, לבין הפרעת חרדה המזמינה התייחסות וליווי מקצועי.

מה ההבדל בין חשש, פחד וחרדה?

שלושת הרגשות הללו מביעים רתיעה, חוסר בטחון ותחושה של מצוקה. הם שייכים למנעד הרגשות שנועדו לשמור ולהגן על הקיים והמוכר.  ההבדל העקרוני ביניהם קשור לעוצמת התגובה הפיזיולוגית והרגשית נוכח האתגר מולו האדם ניצב, ויכולתו לתפקד ולפעול. 

רגשות אלו מעוררים את מנגנון ההגנה ההישרדותי, מנגנון "הילחם-ברח-קפא". בעת איום ממשי או תרגום ופרשנות של המציאות כגורם מאיים, מערכת העצבים והמערכת ההורמונלית נכנסות לפעולה, ואדרנלין מופרש לתוך המערכת. ככול שהסימפטומים הפיזיים: דופק מהיר, הזעה, חולשה, סחרחורת יהיו חריפים יותר, תחושת האיום על הקיום תגבר, עוצמת הרגש תעלה, תופיע חרדה שהיא הרגש האינטנסיבי בין השלושה. 

איך תתבטא ההתנהגות על פי מנגנון "הילחם-ברח-קפא"?

מצבי איום כוללים מצבים מסכני חיים, ומצבים בחיי היום יום בהם האדם מייחס באופן מודע ולא מודע לשינוי המתרחש בחייו כאיום על מעמדו, מקומו, שייכותו, והפרת האיזון של השיגרה המוכרת. כגון: שינוי סטטוס במשפחה, מעבר דירה, שינויים במקום העבודה. כל אחד יכול למצוא את עצמו מגיב בשלושת הסגנונות במצבי איום שונים. עם זאת, לרוב יש תגובה אחת שהיא הדומיננטית ביותר.

להלן שלושת סגנונות התגובה:

  • תגובה כוחנית – מלחמה, השבת תחושת הכוח והמסוגלות.
  • הימנעות – בריחה מההתמודדות ישירה עם הגורם המאיים.
  • קיפאון – קפיאה פיזית ורגשית, תגובה של ניתוק ושיתוק.

לדוגמא: במצב של נהיגה בכביש כאשר נהג אחד עוקף נהג אחר.

  • תגובה כוחנית – "הילחם" – הנהג שנעקף ינסה לעקוף בחזרה, לרדוף עם הרכב, לצפור 
  • הימנעות – "ברח" – הנהג ישמור על מרחק גדול בינו לבין הרכב שלפניו, יבחר לנסוע בשעות ללא עומס.
  • קיפאון – "קפא" – הנהג יאט עד כדי עצירה ולא יוכל להמשיך בנהיגה.

אנשים המגיבים באופן לוחמני לתחושה של חוסר שליטה, יגיבו לרוב בכעס ובהתקפי זעם. אנשים הנוטים "לברוח או לקפוא" במצבים של איום וחוסר שליטה יסגלו התנהגות נמנעת ויגיבו בחרדה.

מתי החרדה הופכת להיות הפרעת חרדה?

אנשים בעלי רגישות גבוהה, ימצאו את עצמם מגיבים ביתר עוצמה ועוררות למצבים שונים בחיים. מרבית האנשים חווים חרדה בעת שינוי, גם כשהוא שינוי מיטיב. כמו כן, גם במצבים שונים בחיים: הליכה לרופא שיניים, נסיעה למקום לא מוכר, החלפת מקום עבודה וכו', סביר שהאדם יחוש חרדה.

כאשר האדם בוחר להתמודד עם החרדה באמצעות הימנעות מחשיפה לגורם המעורר או מסגל "התנהגות בטוחה", נוצר דפוס התמודדות לא יעיל, שלמרות הניסיון למנוע את החשיפה לחרדה, עוצמת החרדה עולה, התפקוד היומיומי נפגע וכך גם היחסים של האדם עם סביבתו.

להלן מספר דוגמאות:

  • אדם החרד מנהיגה, יצמצם את חשיפתו לכביש, עד כדי הימנעות מוחלטת מנהיגה. 
  • אדם החרד ללכת לרופא, ימנע מדאגה לבריאותו עד כדי התכחשות למצבו.
  • אדם שחש איום בחברת אנשים, ימנע מאינטראקציה חברתית.
  • אדם ימנע מאכילה מתוך חרדה לחומרים הזרים שמוסיפים למוצרים.
  • אדם יסגל לעצמו טכסי ניקיון שחוזרים על עצמם, כדי לשמור על בטחונו.
  • אדם יסגל מערכת התנהגות שחוזרת על עצמה (מילים, העוויות, נקישות) כחלק ממיגור החרדה.

דוגמאות אלו מייצגות התנהגות שמטרתה להקל על הסבל וחוסר האונים שהאדם חש בעת חרדה או התקף חרדה. עם זאת, התנהגות זו מסמנת את הפיכתה של החרדה מרגש טבעי, להפרעת חרדה. במצבים בהם האדם מתנהג באופן המוזכר לעיל,  מומלץ  לפנות ולהיעזר בגורם מקצועי.

האם ניתן להפסיק את החרדה?

רגש חרדה אינו רגש נעים וכולל תגובות פיזיולוגיות, רגשיות המובילות למחשבות שליליות  ולהתנהגות שנועדה להחזיר את תחושת הבטחון והשליטה.

הגישה הטיפולית הקוגניטיבית התנהגותית, מאפשרת הכירות עם דפוסי חשיבה אוטומטיים המעצימים את רגש החרדה, המשפיעים על הסימפטומים הפיזיולוגים, והמעצבים התנהגות אוטומטית שמטרתה להפחית את עוצמת החרדה. ככול שאדם מסגל התנהגות בה מתרחשת הימנעות ממצבים מעוררי חרדה, כך מקבלת התנהגות זו חיזוק שלילי, המחזקת ומעצימה את החרדה. 

באמצעות שינוי דפוסי החשיבה ובחירה במחשבות חילופיות התומכות בתחושת המסוגלות ותהליך חשיפה לחרדה, במינון מבוקר ומדורג, נרכשת התנהגות חדשה ויעילה המחליפה את מנגנון התגובה ההישרדותי.

הרצון שהחרדה תפסיק ותיעלם הינו טבעי. כפי שהיטיבה לתאר אחת מהמטופלות: "אני רוצה שהחרדה תעוף לי מהחיים". אין לנו שליטה מתי החרדה תופיע, ואין אנו יכולים לגרום לה לא להופיע. עם זאת, ניתן ללמוד לנהל את החרדה, להפחית את עוצמתה וכוחה עלינו, לחיות חיים פעילים, מלאים, מלווים בתחושת חוסן ובטחון.

מה ההבדל בין אישיות עם אפיונים חרדתים לבין אדם עם הפרעת חרדה?

אנשים עם רגישות יתר וחדי חושים יגלו ערנות רבה להפרה של השיגרה, ושינוי יהיה ערעור האיזון הקיים. עבורם, מצבים של חוסר ודאות, מפגשים חברתיים בסביבה לא מוכרת, חילופים פרסונליים במקום העבודה, יגרמו לעלייה בעוצמת החרדה. גם אם לא תתפתח הפרעת חרדה, הם יחושו חוסר בטחון כמצב נתון. אנשים אלו עשויים לפתח אישיות עם מאפיינים כוחניים, או לחילופין התנהגות מרצה כדי להימנע מעימות וממחלוקת.

במצבי לחץ ומשבר, יכולים אנשים עם אפיונים חרדתים, לפתח התקף חרדה והפרעות חרדה שונות. במקרים אלו, רצוי להיעזר בבעל מקצוע, כדי ללמוד לנהל את המחשבות, הרגשות ולהוביל לשינוי תפיסתי שיאפשר קבלה של המציאות ושחרור מהצורך להתנהל מתוך שליטה.

לסיכום,

החרדה על כל סוגיה, אינה גזרת גורל. ניתן לטפל בה, ללמוד לנהל אותה, ולחיות חיים משמעותיים עם חופש פעולה ומימוש.

הפוסט שאלות ומענים על חרדה  הופיע לראשונה ב-מראה מקום.

]]>
https://amitmaremakom.co.il/anxiety/feed/ 0
ערוץ פתוח ללמידה https://amitmaremakom.co.il/openchannelforlearning/ https://amitmaremakom.co.il/openchannelforlearning/#respond Sun, 30 Jan 2022 13:02:21 +0000 https://amitmaremakom.co.il/?p=3158 רבות נכתב בקרב מחנכים, פסיכולוגים ואנשי רוח על מהות הלמידה, טיבה, משמעותה ומקומה בחיי אדם.  הלמידה הינה אחד מהמאפיינים המרכזיים העומדים בתהליך התפתחות והצמיחה ומלווה אותנו בכל שלבי החיים. למידה מתייחסת ליכולת לממש את מגוון האינטליגנציות שיש באדם: רגשית, מוטורית, לשונית, בין אישית, קוגניטיבית, מרחבית, התנסותית, תוך אישית, פדגוגית.  מינקות ועד סוף ימינו, יש ביכולתנו […]

הפוסט ערוץ פתוח ללמידה הופיע לראשונה ב-מראה מקום.

]]>
רבות נכתב בקרב מחנכים, פסיכולוגים ואנשי רוח על מהות הלמידה, טיבה, משמעותה ומקומה בחיי אדם.  הלמידה הינה אחד מהמאפיינים המרכזיים העומדים בתהליך התפתחות והצמיחה ומלווה אותנו בכל שלבי החיים. למידה מתייחסת ליכולת לממש את מגוון האינטליגנציות שיש באדם: רגשית, מוטורית, לשונית, בין אישית, קוגניטיבית, מרחבית, התנסותית, תוך אישית, פדגוגית.  מינקות ועד סוף ימינו, יש ביכולתנו ללמוד, לרכוש מיומנויות, לתת ביטוי רחב ויצירתי ליכולותינו, להעשיר את עולמנו, להרחיב את הדעת והרוח, ולנוע למרחבים חדשים של גילוי, חיבור ויצירה.   כיום, ברור כי למידה נעשית החל מהרגע בה תינוק נולד והיא חלק מיכולת מופלאה של המערכת האנושית הזקוקה לסביבה מאפשרת, בטוחה, קשובה, רבת גירויים, כדי לממש את הפוטנציאל הטבעי הגלום בכל אדם.  למידה אינה שם נרדף להנחיה פדגוגית, לשיעור פרונטלי, לשיעורי זום, לסדר יום בגן ולתכנים לימודים. כל אלה הינם חלק ממערך תומך המציע כלים ועזרים לרכישת ידע, כלים, ומיומנויות התואמים את התרבות, המסורת והקהילה המורחבת בה היא מתרחשת.  הלמידה לכשעצמה, הינה פלאית ומזמנת תהליך פנימי ואינטימי של חקירה, התבוננות, תרגול, התנסות, חיפוש, ואנליזה פנימית. היא מתרחשת כל הזמן ובכל מקום. להורים ומחנכים, תפקיד מהותי, ללוות ילדים בשלבי ההתפתחות השונים, ולהציע להם סביבה מכבדת ותומכת למידה, בה הם יוכלו  ללמוד את עצמם, את העולם,  מתוך חופש, מרחב ועידוד.  במצגת שלפניכם, המתמקדת בגיל הרך (ינקות- שבע), משולבים צילומים ממצבי למידה שונים בחיי ילדים ותמונות ממצגת של אמן ציורי ילדים , דונלד זולאן. (Donald Zolan).  המצגת מביאה מצבי חיים אוניברסליים בהם ילדים לומדים את עצמם ואת העולם סביבם באופן ישיר תוך התנסות. תפקיד המבוגר במצגת זו, הוא לא בהוראה ישירה, אלא ביצירת סביבה בה יוכל להתרחש תהליך הלמידה. היא אינה עוסקת בתכנים לימודים, בדרכי הוראה ופעילויות תלויות תרבות ודת.  המצגת מוקדשת באהבה לנשות החינוך (מטפלות, מנהלות, מפקחות) בארגון "אמונה", שפועלות במציאות בלתי אפשרית, מתוך תחושת אחריות ושליחות, לתת מענה הכי טוב שניתן בעת הזו, לצרכי הילדים. להורדת המצגת ינואר 2022 – שבט תשפ"ב  

הפוסט ערוץ פתוח ללמידה הופיע לראשונה ב-מראה מקום.

]]>
https://amitmaremakom.co.il/openchannelforlearning/feed/ 0